פסק-דין בתיק ת"ק 002925/03

פסק דין זה ניתן בהמשך לדיון אשר התקיים ביום 18/7/04 במעמד הצדדים וזאת במסגרת תביעת התובעים כנגד הנתבעת בגין סך של 17,800 ש"ח.

טענת התובעים בקליפת אגוז הינה, כי לאחר טיול בארה"ב התובעים היו אמורים לשוב לישראל ביום 11/09/01, יום נפילת מגדלי התאומים בניו יורק. כתוצאה מהאסון נסגרו שדות התעופה למעט שדה התעופה של ניוארק שאיפשר את טיסות אל על כסידרן. עוד נטען כי בעקבות פיגועי הטרור הטיסה הרלוונטית היחידה עבור הנתבעת הייתה ביום 29/09/01 מאחר וכרטיסי הטיסה שרכשו התובעים היו מוזלים וזאת למרות שנאמר להם כי קיימים מקומות בטיסות אך במחיר מלא. עוד נטען כי הנתבעת יכלה להסדיר להם טיסה חזרה באמצעות חברת אל על עוד באותו יום של נפילת התאומים, ונמנעה לעשות כן.

התובעים הוסיפו וטענו כי לאחר שהתגברו על בעיות תקשורת בעיר עקב קריסת מרכזית הטלפונים הצליחו באמצעות סוכנות נסיעות מטעמם להקדים את טיסתם ליום 17/9/01 במקום ה- 29/9/01.

לתובעים טענות כנגד הנתבעת על כך שחל איחור ניכר בשעת הטיסה של המטוס אשר המריא בשעה 23:00 במקום בשעה 14:00 כמתוכנן ולא זכו ליחס או אוכל ושתייה מטעם הנתבעת.

בכתב התביעה תיאור נרחב של יחס מזלזל שניתן מאת הנתבעת, וטענה לפיה בעת שנחתו התובעים בפריז, נאלצו להמתין שם על מנת לטוס למחרת דרך פרנקפורט לארץ.

 התובעים תובעים מהנתבעת סך של 4,310 ש"ח עבור עלות בית מלון בניו יורק, 3,500 ש"ח בגין מזון, 1,000 ש"ח בגין נסיעות שונות, 4,000 ש"ח בגין אבדן של 8 ימי עבודה, 4,780 ש"ח בגין טרחה ועוגמת נפש, וכן סך של 1,410 ש"ח בגין הפרשי הצמדה וריבית עד יום הגשת התביעה. התובעים צירפו חיובי כרטיסי אשראי מהם עולה כי שילמו סך של 4,310 ש"ח.

הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו, טענה, בין השאר, כי אמנת ורשה חלה במקרה של נזק שנגרם במהלך או עקב תובלה של נוסעים, כאשר "אין להגיש תביעה בגין כל נזק, תהיה עילתה אשר תהיה, אלא בכפוף לתנאים ולגבולות הקבועים באמנה זו".

הנתבעת אשרה כי התובעים אכן היו אמורים לחזור ביום 11/9/01 בשעה 18:30 מJFK בערב אולם לאור האירועים נסגרו באופן מיידי כל נמלי התעופה ובשל הכרטיסים המוזלים מסוג APEX אותם רכשו התובעים , לא היה ניתן להסב אותם לחברות אחרות, והוגבלו למחלקה N, כאשר כל שינוי כפוף לתשלום מלא. עוד נטען כי היה על התובעים לדעת זאת בעת רכישת אותם כרטיסים אולם משיקולים כלכליים בחרו לרכוש כרטיסים מוזלים.

בנוסף, נטען כי מצב הטיסות השתנה מיום ליום בעקבות הפיגועים והמצב הלא בטוח אשר שרר באותה תקופה. בהתייחס לאיחור בהמראה, נטען כי הדבר לא היה בשליטת הנתבעת מאחר ומדובר בתקלה טכנית כאשר מטרת דחיית שעת הטיסה היתה שמירת ביטחונם של הנוסעים. בהתייחס לעיכוב בפריז נטען כי העיכוב נבע מסגירת נתיב התעופה חזרה לישראל מפריז לנוכח המצב הבטחוני.

לבסוף נטען כי נתבעת פעלה כפי שכל חברה אחרת היתה פועלת בנסיבות הענין והכחישה את הנזקים אשר פורטו בכתב התביעה וכן נטען כי התובעים לא הציגו ראיות להוכחת הנזקים הנטענים הנ"ל כאשר אמנת ורשה אינה מכירה בנזקים עקיפים או נזק בגין עוגמת נפש.

לאחר אין ספור דחיות בתיק, התקיים דיון ראשון בתובענה ביום 18/12/03 בפני כב' השופט חג' יחיא. התובע העיד במהלך אותו דיון כאשר נטען על ידו, בין השאר כי תמורת 1,500$ דולר ארה"ב ניתן היה לבצע שינוי של מועד הטיסה ולטוס דרך חברת אל על אך לא היה לו כסף כדי לשלם סכום זה.

התובע העיד במהלך חקירתו הנגדית כי אין לו אישור מחברת אל על בכתב מאחר והם לא יכלו לאשר לו כי היו להם מקומות וכן הוסיף כי יכול להיות שהנתבעת לא יכלה לטוס באותה תקופה.

התובע אישר במהלך החקירה הנגדית כי אכן ידע כי הכרטיסים שהחזיק לא היו ברי הסבה אם כי טען כי לא הבין מה המשמעות לכך.   

התקיים דיון נוסף במעמד הצדדים ביום 29/2/04 בפני כב' השופט חג' יחיא. במהלך אותו דיון הוגשו מסמכים אשר סומנו ת/1 ות/2 ועל פיהם נטען על ידי התובעים כי בין ה- 11.9.01 ועד ה- 20/9/01 התקיימו טיסות לארץ מניו יורק. בעקבות אותם מסמכים התובע ביקש לזמן 2 עדים אשר ערכו את המסמכים הנ"ל. התובע נחקר במסגרת חקירה נגדית אף באותו יום ובמהלך החקירה התובע העיד כי לא היו לו 3,000$ לרכישת כרטיסי טיסה ועל כן חזרו לבית המלון והוציאו סכום נמוך יותר. בנוסף לכך התובע העיד באותו יום כי הסוכן שלו לא הצליח להשיג עבורו טיסה מוקדמת יותר מה- 17/9/01 "במחיר הכרטיס" שלו וכי לא ניתן להחזיר אותו מאחר והכרטיסים שלו כרטיסים זולים. בסוף הדיון נקבע מועד דיון נוסף לצורך זימון 2 העדים הנ"ל אשר ערכו את המסמכים הנ"ל.

המשך הדיון התנהל בפני ביום 18/7/04 והצדדים הודיעו לבית המשפט כי אין הם מתנגדים שבית משפט זה יתן פסק דין בתיק למרות שכב' השופט חג' יחיא החל לשמוע ראיות בתיק.

מר הרטוך נועם אשר חתם על מסמך ת/1 התייחס לתפוסה של כל הטיסות אשר פורטו בת/1. מר הרטוך מטעם אגף המודיעין העיד בין השאר כי בישראל היה ידוע כי המרחב האוירי היה סגור והוא לא זוכר לכמה זמן ובנוסף העיד בהתייחס לטיסות אשר פורטו בת/1 כי לא ניתן היה לדעת מראש מה תהיה תפוסת המקומות בטיסות הנ"ל וכן הוסיף כי הנתבעת לא הגיעה באותה תקופה לארץ.

נציגת אל על אשר נכחה בדיון הביעה מורת רוח על הדרך שבה התחזה התובע כעורך מחקר בהיותו "סטודנט לכלכלה" ובדרך זו השיג את המסמך אשר צוין ת/2.

מר מיכאל חומוצני העיד מטעם חברת אל על כי ערך את המסמך הנ"ל והעיד כי ייתכן ולא היו מקומות בטיסות אשר פורטו במסמך. בנוסף לכך הוא העיד כי היו שינויים בעקבות אירועי 11/9/01 אם כי היות והיה במילואים בתקופה הרלוונטי, ועל כן העיד כי היה ידוע לו כי היו סגירות בארה"ב. העד לא צלח להשיב על רוב השאלות אשר נשאלו במהלך הדיון מחוסר ידיעה.

גב' טהלר פרנסיס אשר עובדת בחברת טל תעופה העידה במהלך הדיון ברשות בית המשפט,  וטענה כי קיימת תופעה של העדר הופעה ועל כן ייתכן מצב שבו המחשבים מראים תפוסה מלאה כאשר ישנם מקומות פנויים. בנוסף לכך גב' טהלר העידה כי "מנקים את הטיסה" 24 שעות לפני מועד הטיסה. לבסוף היא העידה כי לא היו טיסות של הנתבעת באותה תקופה ישירות לארץ ועל כן הנתבעת עבדה עם לפחות 10 חברות ולא רק עם אל על.